מבוא לספר

השבח לאללה ריבון העולמים, והתפילה המעולה ביותר והשלום השלם ביותר על זה שנשלח כרחמים לעולמים, אדוננו מוחמד בן עבד אללה, נאמן ההבטחה והאמין, ועל בני ביתו וחבריו המבורכים, ועל ההולכים בדרכם בטוב עד יום הדין. יתגדל שמך אללה, אין לנו דעת אלא מה שלימדתנו; הו אללה, למדנו את המועיל לנו והועל לנו במה שלימדתנו והוסף לנו דעת, אורך רוח וחכמה, כי אתה הוא היודע, ארך האפיים והחכם. ריבון, הרחב את לבי והתר את קשרי לשוני למען יבינו את דברי.

ולאחר מכן, שמח אני להגיש לקורא הנכבד קבוצה נבחרת מתוך פניני האמירות הנבואיות הנעלות, אשר בחרתי מתוך ספרי המפורסם ביותר 'צפוות אל-אחאדית' אל-נבוויה אל-שריפה' (החדית'ים הנבואיים המובחרים ביותר). אלו הם החדית'ים שאמיתותם הוסכמה על ידי מספר אימאמים של החדית' המהימן. זאת לאחר ההצלחה שנחל ספר ה'צפוה', שהוא המקור האנציקלופדי המקיף שאללה זיכני לאסוף, להכין, לערוך ולפרש את מילותיו הקשות לפני שנים, ואשר התקבל בחסד אללה באהדה ובברכה בחוגים המדעיים הערביים והאסלאמיים בעולם כולו. זאת בשל היותו מכיל את החדית'ים הנבואיים החשובים והחזקים ביותר שאין ספק באמיתותם, לאור הסכמתם של מספר אימאמים של החדית' המהימן על נכונותם, ואלו הם החדית'ים שהמוסלמי זקוק להם בדתו ובעולמו. בספר ה'צפוה' התמקדתי בחדית'ים הנוגעים לאמונה, למעשי הפולחן, לדינים ולחכמות הנבואיות, לעידוד ולהרתעה, למעלות הטובות, לתיאור דמות הנביא, לנימוסים, למדע, לרפואה, לפרשנות הקוראן, לידיעות על המהומות ואותות השעה, לתיאורי יום הדין, גן העדן והגיהינום, וכל מה שמועיל למוסלמי בדתו ובעולמו, וכן דרשות ודברי מוסר מרככי לב... כדי שיהיה מקור חדית' קל להשגה, קרוב לידיהם של החוקרים, וכדי שיהיה ספר תיעודי שבו מופיעים החדית'ים המוסכמים כמהימנים בין אימאמי החדית', כשהם חתומים בסימני גדולי מוסרי החדית', אם ירצה אללה יתעלה.

זהו הספר שזכה לשבחים מצד מדענים, חוקרי חדית' והוגי דעות רבים, אשר ראו בו מקור חדית' מודרני ומושלם מבחינת הכללת החדית'ים הנבואיים המהימנים ביותר והחזקים ביותר בשרשרת המסירה ובתוכן. זהו ספר שלא קדם לי איש בכתיבתו ולא נכתב כמותו בתחומו ובסגנונו. לאחר המהדורה הארבע-עשרה שלו, ראיתי שלמרות חשיבותו ומעמדו המדעי כמקור ומפתח שלם לחדית'ים הנבואיים המהימנים ביותר עבור מי שרוצה לוודא את אמיתותם, הוא מעניין בעיקר את השכבה המדעית והאינטלקטואלית של תלמידי החכמים, המדענים וחוקרי החדית'. לכן, בהיענות לרצונם של חלק מאחינו מאנשי המדע והמעלה שביקשו לתמצת את ספר ה'צפוה' – בשל קיומם של חדית'ים חוזרים בו בגלל הבדלים בתחילתם, או תוספת של מילה או מילים, או הבדלי גרסאות בטקסטים למרות זהות או קרבה במשמעות – נאלצנו להשמיטם ב'לקט האמירות הנבואיות', כדי שיהיה קל לרכישה ולשינון עבור מי שחפץ בשינון. אשר למי שחפץ במכלול החדית'ים שאין ספק באמיתותם, עליו לשוב לספר 'צפוות אל-אחאדית' אל-נבוויה אל-שריפה' המלא. כך יהיה ספר 'לקט האמירות הנבואיות הנעלות' קל לשימוש ולרכישה עבור סוגים שונים של תלמידים וחוקרים במדעי הדת והעולם, וזאת כדי להראות את נפלאות חדית'י הנביא ﷺ, פניני אמירותיו ודרכיו (סונה). אם המאמין או הלא-מאמין והמבקר יעיינו בהם, יתגלה להם בבירור הגילוי האלוהי שהעניק אללה לנביא שלא ידע קרוא וכתוב ﷺ, אשר יצרו במכלולם את החדית'ים החכמים והמופלאים ביותר, שאינם יוצאים אלא ממי שאללה בחר בו להיות רחמים לעולמים, כאישור לדברי הבורא עזוז ונישא: "ולא שלחנוך אלא כרחמים לעולמים". והוא אמר על עצמו, תפילות ריבוני ושלום עליו: "אכן, איני אלא רחמים שהוענקו כמתנה". חדית'ים אלו מאששים משמעויות אלו ועולים בקנה אחד עם החכמה, הערכים, המוסר האסלאמי והאנושי הנאצלים והנפלאים, שכל הוגי הדעות ומדעני העולם ההגונים והמכובדים יעריכו ויכבדו.

כמו כן, רציתי להפנות את החכמות והנפלאות המוחמדיות הללו לאחינו המהגרים בארצות הנכר, כדי לנסות להציגן כטקסטים אסלאמיים מקודשים. אני מבקש מכל מי שביכולתו מביניהם לנסות לתרגמו לשפות החיות בארצותיהם, כהכנה להצגת המחשבה האסלאמית הכבירה כשליחות עולמית שיש בה רחמים, אהבה ואחווה עבור שוחרי הדו-קיום המבוסס על שלום, צדק ומוסר נעלה.

מכיוון שלסונה של הנביא הנדיב ﷺ יש תפקיד ייחודי ומובהק בבניית התרבות הערבית והאסלאמית, ומעמד יסודי בחקיקה האסלאמית, הרי שהציווי האלוהי המפורש הורה על הצורך לדבוק בתורתו של הנבחר ﷺ, כפי שאמר יתעלה בכתב הקודש: "וכל אשר ייתן לכם השליח – קחוהו, ומכל אשר יאסור עליכם – הימנעו". אללה עזוז ונישא ייחד אותו באומרו: "ואכן אתה מנחה אל דרך הישר", ובאומרו למאמינים: "אכן היה לכם בשליח אללה מופת נעלה לכל המייחל לאללה וליום האחרון ומזכיר את אללה הרבה".

יתרה מכך, הבורא עזוז ונישא ציווה על שליחו הנדיב ﷺ למסור את אשר הורד אליו באומרו: "הו השליח, מסור את אשר הורד אליך מריבונך". בפסוקים אחרים מבהיר האמת יתעלה כי הוריד את הזיכרון החכם על שליחו הנדיב כדי שיבאר ויסביר אותו לאנשים, באומרו: "והורדנו אליך את הזיכרון למען תבאר לאנשים את אשר הורד אליהם ולמען יהרהרו". האמת יתברך ויתעלה מדגיש כי אחת התכונות הבולטות של המאמין היא הדבקות במה שפסקו אללה ושליחו, באומרו בכתב הקודש: "לא היה למאמין ולא למאמינה, כאשר פסקו אללה ושליחו דבר, שתהיה להם הבחירה בעניינם; ומי שימרה את פי אללה ושליחו, הרי שתעה בתעייה מפורשת". הוא יתעלה מדגיש כי השליח הנדיב ﷺ אינו מדבר מתוך יצרו, אלא בהנחיית התגלות אלוהית, באומרו: "ואינו מדבר מתוך היצר". כמו כן ציווה על המאמינים לציית לו וקשר את הציות לשליח ﷺ בציות לאללה עזוז ונישא, באומרו: "ומי שיציית לאללה ולשליח, אלו יהיו עם אלו אשר אללה הרעיף עליהם מחסדו: הנביאים, דוברי האמת, המוסרים נפשם על קידוש השם והצדיקים; ומה טובים הם כחברים". וישנם פסוקים רבים אחרים המאיצים במוסלמי ללכת בעקבות תורתו של השליח ﷺ, להימנע מאיסוריו ולהיצמד לסונה שלו.

אין ספק שהקוראן המפואר הוא המקור הראשון לחקיקה האסלאמית, ושהסונה של הנביא ﷺ, באמירות ובמעשים, היא המקור השני. היא המבארת את דיני הקוראן המפואר, המייחדת את הכללי שבו, המגבילה את המוחלט שבו או המפרשת את הסתום שבו. יתרה מכך, היא עשויה להתייחד בחקיקת עניינים שלא הופיעו בקוראן המפואר כלל. בשל מעמד זה, העניקו לה חכמי האומה ואימאמיה תשומת לב עילאית, והשקיעו באיסופה ובדיוקה את היקר והיקר מכל, והצטיינו באיסוף החדית' הנבואי וסידורו לפי כוונותיהם ומטרותיהם, ויצאו למסעות למענו ועסקו בתיעודו ובעריכתו.

זה החל בכך שהחברים (צחאבה) המכובדים שיננו את החדית' הנעלה בלבם והפקידו אותו בחדרי לבם. הם התחרו ביניהם על שינונו ואימותו, משום שהשליח הנדיב ﷺ מנע מהם בתחילה לכתוב אותו בימי ההטפה הראשונים, מחשש שיתערבב עם הקוראן המפואר. לאחר מכן, הרשה השליח ﷺ את הכתיבה לחלק מהחברים, כגון עלי בן אבי טאלב, אבו שאה וג'אבר בן עבד אללה, ירצה אותם אללה, ולאחר מכן לעבד אללה בן עמר בן אל-עאץ, ירצה אללה את שניהם, לאחר שחלק מהחברים אמרו לו כשראוהו כותב כל דבר שיוצא מפי השליח ﷺ: "האם אתה כותב כל דבר שאתה שומע משליח אללה, ושליח אללה הוא בשר ודם המדבר בעת כעס ובעת רצון?". הוא הזכיר זאת לשליח ﷺ, וזה אמר לו: "כתוב, כי בשם זה שנפשי בידו, לא יצא ממנו – והצביע על פיו – אלא אמת". אבו הוריירה אישש זאת באומרו: "אין מבין חברי הנביא מי שהרבה למסור חדית'ים ממנו יותר ממני, מלבד עבד אללה בן עמר, שכן הוא היה כותב ואני לא כתבתי". כתיבתו של עבד אללה בן עמר בן אל-עאץ התפרסמה בקרב החברים והם כינו אותה 'האיגרת האמיתית'. כל זה היה עדות לעניין שגילו החברים המכובדים, ירצה אותם אללה, ולשקידתם על שינון אמירות השליח הנדיב ﷺ ומעשיו בעל פה, עד שאימצו אותם כדרך חיים מעשית וכסונה פועלת בכל עניין קטן כגדול. סייעו להם בכך זיכרונם החזק ולבם הטהור, בנוסף לכך שחלקם כתבו חדית'ים רבים, כך שחברת החברים באל-מדינה המנורה היוותה את התמונה המלאה של החברה האסלאמית הראשונה, הדבקה בסונה המכובדת. כל זה עבר עם החברים, ירצה אותם אללה, אל חברות ה'תאבעון' (הדור שאחרי החברים), כאשר גדולי מוסרי החדית' מבין התאבעון העבירו את האוצרות האדירים והמטמונים היקרים הללו לדורות הבאים אחריהם.

כאשר התפשט האסלאם, והמדינה האסלאמית התרחבה והחברים התפזרו במחוזות השונים, עלה הצורך לתעד את החדית' בספרים ערוכים ושלמים. מראשוני המתעניינים בדבר היה הח'ליף עמר בן עבד אל-עזיז, אשר הוציא פקודה לנציביו ולחכמי המחוזות לתעד את החדית' ולאספו. הראשונים שעסקו בכך היו אבן שיהאב אל-זוהרי (124 להג'רה), אבן אסחאק (נפטר 151) וסופיאן אל-ת'ורי (נפטר 161). מהספרים המפורסמים ביותר שהגיעו אלינו מאותה תקופה הוא ה'מווטא' של האימאם מאלכ (93-179), לאחר מכן ה'מוסנף' של עבד אל-רזאק (נפטר 211) וה'מוסנף' של אבן אבי שייבה (נפטר 235) ואחרים. לאחר מכן החל שלב חדש בשלבי עריכת החדית' הנעלה; היו ביניהם כאלו שאספו את כל מה שסופר על הנביא ﷺ וחיברו את ה'מסאניד', שהם ספרים הכוללים את חדית'י הנביא ﷺ עם שרשראות המסירה שלהם ללא הבחנה בין המהימן לאחרים. מראשוני מחברי ה'מסאניד' היו האימאם אחמד (נולד 164 ונפטר 241), עות'מאן בן אבי שייבה (156-239) ואחרים. היו גם כאלו שייחדו את האיסוף לחדית' המהימן (צחיח) בלבד ללא החלש. הראשון שערך בשיטה זו היה האימאם אל-בוח'ארי (256), לאחר מכן האימאם מוסלם (261), ובדרכם הלכו מספר אימאמים דגולים. לאחר מכן נפוצו חיבורי החדית' על כל צורותיהם וסוגיהם, ובהם ה'מסאניד', ה'צחאח', ה'סונן', ה'מוסתדרכאת', ה'מוסתח'רג'את', ולאחר מכן ה'ג'וואמע' וספרי חדית' ומינוח אחרים על סוגיהם ודרגותיהם השונים. כל אלו היוו מאוחר יותר את הגרעין של מדעי החדית' – המסירה והמחקר.

לא ידוע לנו על מדע מן המדעים בהיסטוריה שזכה לרציפות של שרשראות מסירה באמצעות מוסרים מהימנים, ישרים ומדויקים, כפי שזכתה לה הסונה הנבואית. חכמי האומה ואימאמיה העניקו לה תשומת לב עילאית, עד שהצליחו ליצור ספרייה עצומה שאין לה אח ורע בהיסטוריה. הם הצטיינו באיסוף החדית' הנבואי וסידורו, וזה החל מאז הימים הראשונים של ההטפה הנבואית. הגיעו אלינו מאות ספרי חדית', וברוב הספרים הללו ישנם חדית'ים מהימנים (צחיח), טובים (חסן), חלשים (דעיף) וחלקם אף מזויפים (מודוע).

לא אסתיר מכם כי מראשית חיי האינטלקטואליים, תחביבי המועדף היה קריאה ולימוד של ספרי הסונה והחדית'ים. פעמים רבות מצאתי את עצמי בשמחה וקורת רוח רבה בעודי עוסק בחדית'ים של הנבחר, בלימוד, באימות ובניתוח. אולם, מה שהעיב על שמחתי וקורת רוחי היה קיומם של חדית'ים בעייתיים שאינם עולים בקנה אחד עם מטרות השריעה המאירה. פעמים רבות קראתי לחכמים ולחוקרי החדית' להעניק לנו ספר אחד המאגד בין דפיו את החדית'ים הנבואיים המהימנים החשובים והחזקים ביותר שהמוסלמי זקוק להם בדתו ובעולמו. זאת משום שתלמיד חכמים המחפש חדית' מסוים בספרי החדית' השונים מוצא את עצמו לרוב מול קבוצה עצומה של חדית'ים העולה על מאה אלף, אשר דעות האימאמים חלוקות לגבי דרגת המהימנות או החולשה של כל אחד מהם. שאלתי את עצמי: כיצד יוכל המוסלמי להכיר את המקור השני בחשיבותו לשריעה שלו בין עשרות אלפי החדית'ים שהמומחים עצמם הולכים לאיבוד בים שלהם...?!

דבר זה הניע אותי לשוב וללמוד את ספרי החדית' המפורסמים ביותר מבחינת מסירה ומחקר, והמשכתי במחקרי הצנוע עד שגיליתי שמיעוט מבין חוקרי החדית' התנו מהימנות (בריאות) בספריהם וקבעו תנאים וכללים לקבלת החדית'. החשובים שבהם הם אלו שהזכיר האימאם אל-סיוטי בהקדמה לספרו 'אל-ג'אמע אל-כביר' וציין כי ספריהם (מסומנים כמהימנים). משמעות זו אישש סבי, האימאם חוקר החדית' מוחמד בן ג'עפר אל-כתאני בספרו 'אל-ריסאלה אל-מוסתטרפה' בביאור ספרי הסונה המכובדים המפורסמים, באומרו: "ומהם ספרים שמחבריהם התחייבו למהימנות בהם". אימאמים אלו השקיעו את היקר מכל מזמנם, מכספם וממרצם כדי לוודא את אמיתותה של כל מילה שנמסרה מהנביא ﷺ. רוב אימאמי החדית' הסכימו על חלוקת החדית' הנבואי לשלושה סוגים עיקריים: המהימן (צחיח), הטוב (חסן) והחלש (דעיף). ולהלן הפירוט:

ראשית: החדית' המהימן (צחיח) הוא זה שסופר על ידי מוסר ישר ומדויק מפי מוסר ישר ומדויק עד סופו, והוא מתחלק לשלושה סוגים:

החדית' ה'מותוואתיר' (הנמסר ברבים): הוא זה שסופר על ידי קבוצה מפי קבוצה, באופן שבלתי אפשרי שיסכימו ביניהם על שקר.

החדית' ה'משהור' (המפורסם): הוא זה שסופר על ידי שלושה מוסרים מהימנים לפחות.

חדית' ה'אחאד' (הבודדים): הוא החדית' המהימן שסופר על ידי מוסר מהימן אחד בלבד.

שנית: החדית' הטוב (חסן): הוא זה שכולל את המינימום הנדרש מתכונות הקבלה.

שלישית: החדית' החלש (דעיף): הוא זה שאינו כולל דבר מתכונות הקבלה, והוא מתחלק לסוגים רבים.

אשר לחדית'ים ה'קודסיים' (הקדושים): אלו הם החדית'ים שהשליח ﷺ מוסר מפי הבורא עזוז ונישא. חדית'ים אלו, בדומה לחדית'ים נבואיים אחרים, כוללים מהימנים, טובים, חלשים וחלקם מזויפים.

לאור מחקרי חדית' מפורטים אלו, התמקדתי בספרי הראשון 'צפוות אל-אחאדית' אל-נבוויה' בחדית'ים שאמיתותם הוסכמה על ידי מספר אימאמים של החדית' המהימן. כאשר חדית' חתום באישורם של מספר אימאמים של החדית' המהימן, על אף השוני בדעותיהם, במקומותיהם ובזמניהם, הרי שזה אומר שכל אחד מהם השקיע ככל יכולתו כדי לוודא את אמיתות ייחוסו לשליח הנדיב עליו התפילה והשלום. דבר זה מעניק ממד מחשבתי, גיאוגרפי והיסטורי לתיעודו, ובכך מעלה את חדית'י ספר ה'צפוה' לדרגת ודאות מוחלטת לגבי אמיתות ייחוסם לשליח הנדיב ﷺ, שכן לא ייתכן שכולם יסכימו על טעות או על הקלה בבדיקה, או שיוחדר להם זיוף במשותף. כאשר אנו יודעים, למשל, שהחדית' הנעלה 'עשו, שכן לכל אחד מוקל הדבר שלשמו נברא' הובא על ידי יותר מעשרה מגדולי אימאמי החדית' המהימן, הרי שזה מביא אותנו לקבוע בוודאות שהוא מהמהימנים ביותר.

מכאן אמרתי שאמונתנו במהימנות חדית' מסוים גוברת ככל שגדל מספר מוסריו מבין אימאמי החדית' המהימן. כך נוצר המבחר הנפלא הזה של חדית'ים שאמיתותם הוסכמה על ידי מספר אימאמים של החדית' המהימן, והוא מונה כארבעת אלפים חדית'ים המכסים את ענפי השריעה המאירה: מאמונות, מעשי פולחן, עסקאות, עונשין, נימוסים, מוסר, ניהול ועוד. כולם אינם סותרים את הקוראן המפואר, את מטרות ויסודות השריעה המאירה או את המדע המוכח בוודאות.

הבאתי את סימני האימאמים לפי סדר זמנם בספרי זה, ולהלן הקיצורים העיקריים שבחרתי עבור אימאמי החדית', ירצה אותם אללה, אשר רוב חוקרי החדית' הסכימו עליהם:

(ח') לאל-בוח'ארי, (מ') למוסלם, (ק') למוסכם על שניהם, (ד') לאבו דאווד, (ת') לטרמיזי, (נ') לנסאאי, (ה') לאבן מאג'ה, (הארבעה) לארבעת אלו, (השלושה) להם מלבד אבן מאג'ה, (חמ') לאחמד בן חנבל ב'מוסנאד' שלו, (עמ') לתוספות של בנו עבד אללה, (כ') לאל-חאכם ב'מוסתדרכ' שלו, (חב') לאבן חיבאן ב'צחיח' שלו, (חז') לאבן ח'וזיימה ב'צחיח' שלו, (טב'), (טס'), (טצ') לאל-טבראני ב'גדול', ב'בינוני' וב'קטן', (צ') לסעיד בן מנסור ב'סונן' שלו, (חד') לאל-בוח'ארי ב'אל-אדב', (תח') לאל-בוח'ארי ב'היסטוריה', (ד') לדיאא אל-מקדסי ב'אל-מוח'תארה', (פעי) לאל-שאפעי ב'מוסנאד' שלו, (ש') לאבן אבי שייבה ב'מוסנאד אל-מוסנף', (עב') לעבד אל-רזאק ב'אל-ג'אמע' וב'אל-מוסנף', (ע') לאבו יעלא ב'מוסנאד' שלו, (קט') לאל-דארקוטני ב'סונן' וב'בודדים', (פר') לאל-דילמי ב'פירדאוס', (חל') לאבו נועים ב'חליה', (הב', הק') לביהקי ב'שועב אל-אימאן', ב'סונן', ב'דעת', ב'ראיות הנבואה' וב'שמות והתכונות', (עד') לאבן עדי ב'אל-כאמל', (עק') לעקיילי ב'חלשים', (חט') לאל-ח'טיב ב'אל-ג'אמע' וב'היסטוריה', (מי') לאל-דארמי ב'סונן' שלו, (ט') לאל-טיאלסי ב'מוסנאד' שלו, (כר') לאבן עסאכר ב'היסטוריה' שלו, (בז') לאל-בזאר ב'סונן' שלו.

בחרתי את פניני החדית'ים הנבואיים הללו מתוך ספרי 'צפוות אל-אחאדית' אל-נבוויה אל-שריפה' וקראתי להם 'לקט האמירות הנבואיות הנעלות'. יש בהם את המובחר שבמובחר ואת שיא הפנינים של החדית' המאששים את גדולתו של השליח הנדיב ﷺ, את חכמתו, דעתו, עולמיותו, אורך רוחו, גבורתו, מלחמתו בעוול ובעוולות, עשיית הצדק ומיגור השקר, כדי שיהיו מגדלור לבנינו ולאומה כולה.

אני מקווה באמת ובתמים מאללה שהגשתי לאסלאם הכביר בכלל ולסונה הנבואית המכובדת בפרט מעשה נעלה שיתרום, אם ירצה אללה, לאיחוד שורות המוסלמים, ויקרב את האסלאם ברוחניותו הנצחית ללבבות המשכילים ולמוחותיהם של הוגי הדעות ההגונים במזרח ובמערב. אללה דובר אמת והוא מנחה לדרך הישר. והשבח לאללה האומר: "ומעל לכל בעל דעת ישנו יודע". והשלום עליכם ורחמי אללה יתעלה וברכותיו.

פרופסור ד"ר עבד אל-קאדר אל-מכי אל-כתאני

פרופסור ד"ר עבד אל-קאדר אל-מכי אל-כתאני
יועץ ופרופסור להנדסה ולימודים אסלאמיים גבוהים

אמר הנביא ﷺ: "יהא אללה מאיר פני איש אשר שומע מאיתנו דבר ומעביר אותו כפי ששמעו; כי לעיתים קרובות, זה שאליו הועבר הדבר מבין טוב יותר מהשומע המקורי."