הבעה של אהבה, הכרת תודה והליכה בדרכיו

הנביא מוחמד ﷺ הקדיש את חייו להפצת מסר השלום, הצדק וייחוד אללה, ובדרך זו נשא קשיים עצומים — מההג'רה, רדיפות ואובדן אהובים — עד שהגיעה הדרכת אללה לכל האנשים. לכן, התפילה עליו היא הכרת תודה מתמדת על הקרבנות שלו ועל מעמדו כמורה ומדריך.

וכפי שמתברר בפרקי אנציקלופדיה זו, הוא ﷺ היה איש רחמים, ענווה וצדק שאין כדוגמתו: הוא דאג ליתום, תמך במדוכא, וחי חיי עבדות טהורה לאללה. לכן, התפילה עליו אינה נפרדת מהרצון לחקות את תכונותיו — היא גם האדרה שלו וגם מחויבות ללכת בדרכו (סונה) יחד.

והשייח' עבדאללה סיראג' א-דין כותב שהתפילה על הנביא ﷺ היא אחת הסיבות הגדולות ביותר לצמיחת אהבתו בלב; וככל שהעבד מרבה להתפלל עליו, כך גדלה אהבתו אליו, ואהבה זו היא הקשר לשלמות האמונה. לכן, התפילה עליו היא פרי האהבה וזרעה המגדיל אותה.

• התפילה על הנביא אינה רק מילים הנאמרות — אלא תרגול רוחני המזכיר לעבד להתנהג על פי מידותיו ﷺ
• משלבת הכרת תודה על העבר (קורבנותיו) וכוונה בהווה (ללכת בדרכו)
• וכפי שהמוסלמים מתפללים על הנביא מוחמד ﷺ, הם מברכים את כל נביאי אללה — אברהם, משה וישוע, עליהם השלום — במורשת אחת של כבוד.